כל אמא מכירה את הרגע הזה שהילד שלה נולד
ואולי אפילו כבר בחדר הלידה או במהלך ההיריון, הרופאים, האחיות, הדולה וכל בעל מקצוע אחר אומר לך:
– ״את חייבת לעשות את זה…״
– ״אם לא תעשי ככה בטוח יקרה…״
ולך בכלל היו תוכניות אחרות אבל הם בטוח יודעים, זה המקצוע שלהם.
ואז הילד נולד, ומאותו רגע אנחנו מכניסים אותו לתבנית. יש חלומות (תבניות) שגדלנו עליהם, ויש חלומות שלמדנו לוותר עליהם.
ויש רגעים שבהם זיהינו שזו תקרת זכוכית או תבנית של מישהו אחר, ופה מגיעה השאלה האמיתית!
אני מאמינה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש מתנה, משהו שהוא בא ללמוד וללמד את העולם. זה נקרא הייעוד האישי, והרבה אנשים מרגישים את זה כשהם לא שם. יש אנשים שיקומו בבוקר והמשפט הראשון שיעבור להם בראש ״אוף אין לי כוח ליום הזה״, בסוף היום ירגישו אובר מותשים, חוסר שקט, תחושת תקיעות, עייפות תמידית, או חיים שפשוט לא זורמים.
אני מאמינה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש מתנה, משהו שהוא בא ללמוד וללמד את העולם. זה נקרא הייעוד האישי, והרבה אנשים מרגישים את זה כשהם לא שם. יש אנשים שיקומו בבוקר והמשפט הראשון שיעבור להם בראש ״אוף אין לי כוח ליום הזה״, בסוף היום ירגישו אובר מותשים, חוסר שקט, תחושת תקיעות, עייפות תמידית, או חיים שפשוט לא זורמים.
כשאת בייעוד שלך החיים פשוט זורמים, הדברים נפתחים, הזדמנויות מופיעות, ואפילו כשיש אתגרים יש תחושת קלות, החיים פשוט קורים בכיף.
השאלה הכי חשובה שאת צריכה לשאול את עצמך היא האם את בייעוד שלך?
את מרגישה שאת במקום הנכון בחיים שלך?
האם את מגשימה את החלומות שלך או עדיין עומדת מול תקרת זכוכית שקטנה עלייך?
אם ענית לא על אחת או יותר מהשאלות, את מוזמנת לדבר איתי
שי לי – הבית להתפתחות רגשית ומקצועית
